הוספת Agent למוצר אינה מסתכמת בהוספת חלון צ׳ט.
כדי ש־Agent יהפוך לחלק משמעותי מהמוצר, צריך להגדיר:
במערכות B2B מורכבות, השאלות האלה משמעותיות במיוחד.
לא כל פעולה במוצר צריכה להפוך ל־AI ולא כל תהליך דורש Agent.
אנחנו ממפים את עבודת המשתמשים ומזהים היכן Agent יכול לייצר ערך אמיתי.
לדוגמה:
אנחנו מגדירים האם ה־Agent:
רמת האוטונומיה צריכה להתאים לרמת הסיכון, לחשיבות הפעולה ולמידת האמון שניתן לבנות עם המשתמש.
משתמשים צריכים להבין:
אנחנו מתכננים את שכבת ההסבר כך שתהיה ברורה ושימושית, בלי להציף את המשתמש בפרטים טכניים שאינם עוזרים לו לקבל החלטה.
בפעולות חשובות, רגישות או בלתי הפיכות, המשתמש חייב להישאר חלק מתהליך קבלת ההחלטה.
אנחנו מגדירים:
המטרה היא לאפשר ל־Agent לפעול במהירות, בלי שהמשתמש יאבד שליטה.
אמון לא נוצר מכך שהממשק אומר למשתמש שאפשר לסמוך על ה־AI.
הוא נבנה באמצעות התנהגות עקבית, הסברים ברורים ויכולת להבין, לבדוק ולתקן.
לכן אנחנו מתכננים גם:
אנחנו לומדים את החברה, המוצר, המטרות העסקיות, מטרות הפרויקט, המשתמשים, המשימות וה־Flows המרכזיים.
אנחנו מזהים היכן AI, Agents או Vibe Coding יכולים לייצר ערך אמיתי, והיכן פתרון רגיל יהיה נכון יותר.
אנחנו מגדירים את תפקיד ה־AI, רמת האוטונומיה, התרחישים, המצבים והקשר עם המשתמש.
באמצעות עיצוב ו־Vibe Coding אנחנו יוצרים פתרון אינטראקטיבי שאפשר לחוות, לבדוק ולשפר.
אנחנו בודקים את הפתרון מול משתמשים, מול עקרונות UX ומול מערך ה־Agents המקצועיים שלנו.
אנחנו מעצבים את הממשק, מגדירים את חוקי ההתנהגות ומכינים תוצר ברור לצוות הפיתוח.
אנחנו משלבים AI במקום שבו הוא משפר את התוצאה, מקצר את הדרך או מאפשר ליצור יכולת שלא הייתה אפשרית קודם.
המומחיות האנושית נשארת במרכז.
ה־AI מאפשר לנו ללמוד יותר, לבדוק יותר, לבנות מהר יותר ולהגיע לפתרונות טובים יותר.
